מריה אהרון חכים
איך נעזור לילדנו להתמודד עם חרדה חברתית:
חרדה חברתית אצל ילדים ובני נוער היא נפוצה, ועלולה להשפיע באופן משמעותי על התפתחותם האישית, הלימודית והחברתית.
תקופות של מעבר, כמו סיום שנת הלימודים וכניסה לחופש הגדול, יכולות להיות מלחיצות במיוחד עבור ילדים אלו, שכן הן מביאות איתן שינויים בשגרה ובמבנה היום יומי.
יחד עם זאת, הפסקה מהלימודים והחופש הארוך יכולים להציע הזדמנות להתמקד בפיתוח מיומנויות חברתיות, ללא לחץ הלימודים הרגיל.
הכנה מתבקשת בחודשי הקיץ יכולה לכלול פעילויות כמו הצטרפות לקבוצות פנאי או חוגים שמעודדים אינטראקציה חברתית, עבודה אישית עם מטפל או יועץ, ואף השתתפות בסדנאות או קורסים שמטרתם לחזק את הביטחון העצמי ולהקנות כלים להתמודדות עם מצבי לחץ חברתי.
חשוב לזכור שהתמיכה וההבנה של ההורים והסביבה הקרובה קריטיות בתהליך זה, ויכולות להוות גורם משמעותי בהצלחתו.
בקצרה מהי חרדה חברתית:
חרדה חברתית בקרב מתבגרים ובני נוער היא תופעה שכיחה יותר ממה שנהוג לחשוב.
היא מתארת מצב בו ילדים ונערים חשים פחד מוגזם ממצבים חברתיים, פחד שעלול להגביל אותם ולמנוע מהם לנהל אינטרקציות חברתיות בריאות.
זוהי תחושה שבה הם מפחדים להישפט, להידחות או להיחשב למגוחכים בעיני אחרים.
התוצאות הן לעיתים תגובות גופניות קיצוניות כמו רעד, הזעה, גמגום ואף כאבי בטן, המשקפות את החרדה הפנימית.
ההבחנה בין חרדה חברתית לבין רגישות לדחיה או פחד מביקורת היא מרכיב חשוב בהבנת התופעה. חרדה חברתית אינה רק פחד מלהידחות או מלהישפט על ידי חברים קרובים, אלא פחד עמוק הכולל מגוון סיטואציות חברתיות במיוחד באינטרקציות חברתיות חדשות.
איך מרגישה חרדה חברתית אצל ילדים:
חרדה חברתית אצל ילדים היא תופעה מורכבת ומאתגרת, המשפיעה על יכולתם להתמודד עם מצבים חברתיים חדשים ולא מוכרים.
הילדים הללו עלולים לחוות תחושות עזות של פחד ודאגה מפני התבוננות ושיפוט על ידי אחרים, דבר המוביל לתגובות פיזיולוגיות כמו הזעה, גמגום, עלייה בטמפרטורת הגוף, כאבי בטן ורעד. החרדה הזו יכולה להוביל למעגל סגור של חרדה נוספת, מתוך חשש שאחרים יבחינו בתסמינים הללו.
הימנעות ממפגשים חברתיים היא אחת האסטרטגיות הנפוצות ביותר שילדים עם חרדה חברתית נוקטים בה. הם עשויים להימנע מלהשתתף בפעילויות חברתיות או לסרב ללכת לבית הספר, כדי למנוע מצבים שבהם עלולים להרגיש חשופים או מושפטים.
תחושות אלו יכולות להוביל לבידוד חברתי ולהשפעה שלילית על התפתחותם החברתית והרגשית. חשוב לזהות את התסמינים האלו מוקדם ככל האפשר ולהעניק לילדים המתמודדים עם חרדה חברתית את התמיכה הנדרשת.
מעניין לציין שלמרות החרדה החברתית, ילדים רבים מצליחים להסתיר את חרדתם במצבים חברתיים ולהראות כאילו הם משתלבים בהצלחה. הם יכולים לבחור להישאר בחברתם של אחרים, גם אם הם מעדיפים להיות לבד, רק כדי להימנע מלהיראות בודדים או מנודים.
זו מעין אסטרטגיה להתמודד עם החרדה, אך היא יכולה להוביל לקשיים ביצירת קשרים חברתיים משמעותיים ואמיתיים.
הכרה, הבנה ותמיכה מצד הסביבה ומקצוענים יכולים להוות עזרה רבה לילדים המתמודדים עם חרדה חברתית, ולעזור להם לפתח כישורים חברתיים וביטחון עצמי.
חרדה חברתית יכולה להגביל באופן משמעותי את היכולת של אדם לפעול בחברה ולהגשים את עצמו. בנוסף ישנו קושי בהיכנס לקונפליקטים ולפחד מלהיות מוקד תשומת לב, אנשים עם חרדה חברתית עשויים גם לחוות קושי ביצירת ושמירה על קשרים חברתיים. הם עלולים למצוא עצמם מתקשים ליזום שיחות, לשמור על קשר עין במהלך שיחה, או לפתח חברויות חדשות.
הפחד מדחייה או שיפוט עלול להוביל לבידוד חברתי, שכן הם עשויים להעדיף להימנע ממפגשים חברתיים או אף לבטל אותם ברגע האחרון.
השפעת החרדה החברתית אינה מוגבלת רק למערכות היחסים האישיות והחברתיות, אלא יכולה גם להשפיע על ההתפתחות המקצועית של הפרט. לדוגמא, ייתכן שיהיה להם קשה להתמודד עם ראיונות עבודה, להשתתף בישיבות או לבקש קידום.
החשש מביקורת והתמודדות עם קונפליקטים במקום העבודה יכול להגביל את היכולת להתקדם ולהצליח מקצועית.
בהיבט הרגשי, חרדה חברתית עשויה להוביל לתחושות של דיכאון, דימוי עצמי נמוך ואף לפיתוח פוביות מסוימות הקשורות לאינטראקציות חברתיות. הבנה וטיפול בחרדה החברתית, באמצעות טכניקות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי, יכולים לסייע בהקלה על התסמינים ובשיפור איכות החיים של מי שסובל ממנה.
סיבות לחרדה חברתית:
חרדה חברתית אצל ילדים יכולה להתפתח ממגוון סיבות.
קיימים משתנים ביולוגיים המשפיעי על נטיית הילד לחוות חרדה, כמו גם חשיפה מועטה למפגשים חברתיים או חוויות שליליות כמו דחייה, בריונות, או פרידות ממושכות מהורה.
כמו כן, פסיכופתולוגיה של ההורים יכולה להשפיע.
ההתמודדות של הילד עם החרדה מתחזקת כאשר הוא מתחמק ממפגשים חברתיים וכאשר ההורים תומכים בהתנהלות זו.
סימטומים של חרדה חברתית יכולים לכלול כאבי בטן, פחדים, בכי והתפרצויות זעם לפני אירועים חברתיים. ילדים עלולים לחוות תחושות חריפות ולא פרופורציונליות בסיטואציות חברתיות, תחושת בושה ומבוכה.
אם סימפטומים אלו נמשכים מעל חצי שנה ומשפיעים על התפקוד היומיומי של הילד, נדרשת התערבות מקצועית.
מה הטיפול בחרדה חברתית:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (סי-בי-טי) הוא הטיפול המתאים ביותר לחרדה חברתית.
הוא כולל עבודה על זיהוי ושינוי מחשבות שליליות או לא יעילות שעלולות להדרדר לחרדה ולעצב את התנהגות הילד.
מטרת הטיפול היא לסייע לילדים לפתח מיומנויות חברתיות ולהעלות את ביטחונם העצמי.
עיקרי הטיפול כוללים:
חשיפה ועיבוד מחדש: במסגרת הטיפול, ילדים נחשפים הדרגתית ובאופן מבוקר למצבים שהם מוצאים מאיימים, תוך כדי עיבוד החוויות ולמידת תגובות חדשות ובריאות יותר.
פיתוח מיומנויות חברתיות: כחלק מהטיפול, ילדים לומדים מיומנויות חברתיות כמו שימור קשר עין, דיבור בקול רם וברור, והבנה של שפת גוף, כדי לשפר את האינטראקציות החברתיות שלהם.
תמיכה רגשית והורית: תמיכה מהמשפחה ומהמטפלים חשובה מאוד. ההורים יכולים ללמוד איך לתמוך בילדים באופן שלא יחזק את התלות שלהם או יגביר את חרדתם, אלא יעזור להם להתמודד ולהתגבר עליה.
פעילות פיזית ותחביבים: מעורבות בפעילויות ספורטיביות וחוגים יכולה לסייע לילדים לבנות ביטחון, להפחית מתחים ולפתח יחסים חברתיים חיוביים.
התמודדות עם התנהגויות ביטחון: לימוד ותרגול של טכניקות להתמודדות עם חרדה, כמו נשימות עמוקות או טכניקות הרפייה, יכולים לעזור לילדים להרגיש פחות מאוימים במצבים חברתיים.
עבודה מתמשכת על כל הרכיבים הללו יכולה להוביל לשיפור משמעותי בתחושת הביטחון והשייכות החברתית של ילדים ונערים הסובלים מחרדה חברתית.
מריה אהרון חכים
פסיכותרפיסטית בגישת ה-CBT